<h1>פסקי או"ז סימן קמ"ז</h1>
<h2>דף ס:</h2>
חבית שנסדקה לאורכה ומזומנת ליפול חציה אילך וחציה אילך, והגוי מחבקה בין זרועותיו שלא יפול, יין שבה אסור בשתייה. אבל אם נסדקה לרוחבה, הואיל ואינן נבדלות זו מזו, שהרי חציה העליון יושב על התחתון, אלא שיוצא מעט מעט והגוי הכבידן זו לזו, יין שבה מותר בשתייה. וכתב רשב"ם גוי המהדק מגרופות גיגית מליאה יין כדי שיתחברו סדקין שבאורכה מלמעלה למטה, וכן לחביות עץ שלנו שפיר דמי, דהוי כלרחבה. וכתב רבינו אבי"ה, נראה בעיני שאם היין יוצא דרך הסדק או סביב שולי החבית, ישים הישראל הבגד בכדי שיפסק הקילוח, ושוב יהדקנו הגוי, כדי שלא יגע הגוי ביין. ואם לא שם ישראל הבגד ובדיעבד יש שמתירין מה שבתוך החבית. ובספר התרומה כתב, אומר מורי דמותר לגוי לתחוב הנעורת סביב השולים במקום שמתדבק אל דופני החבית ומשם זב היין ויוצא. שהנעורת שתוחב אינו נוגע ביין שבפנים, לפי שראשי השולים מפסיקים כשתחובין בחריצים שבדופני החבית סביב סביב. ובאמצע [חיבור] שולים, אם ישראל נתן הנעורת בסדק ולא הדקו ועדיין זב היין ויוצא, מותר [לגוי] לתוחבו יפה. ואם הגוי תחב הנעורת בסדק, אם אין בו חלל, שאין הנסרים של שולים מחוברים זה אצל זה בחוזק, יכול להיות שמותר. וצריך להתיישב בדבר, עד כאן לשונו.
